אני לא נוהגת לעשות את זה, להכניס לבלוג שלי דברים שלא קשורים ליצירה שלי ויצירה בכלל. אבל זה מאורע חשוב מאד, אני לא יכולה להתעלם, וגם לא רוצה.
במשך חמש שנים+4 חודשים , בכל יום שישי, בכל חג, בכל לילה זה היה קיים בתפילות שלי כמו מנטרה: " בבקשה אלוהים תחזיר את גלעד שליט חי, בריא, שלם ושפוי עד כמה שאפשר למשפחה שלו, בבקשה אלוהים עוד השנה הזאת..."
והנה הוא חזר, רזה וחיוור, אבל בריא ושלם והולך על רגליו, והאושר הוא אינסופי.
זה התחיל בתאריך 11.10.2011 יום מיוחד לי באופן אישי...אבל לא ניכנס לסיבה... ואני כאחת שמאמינה בסימנים, וששום דבר לא קורה סתם, מקווה שזה פתח לעוד בשורות טובות...
שבוע שלם הסתובבתי עם התחושה הזאת של: יא אללה. זה לא יאומן...הנה זה קורה..הוא חוזר. ואפילו פחדתי לשמוח יותר מדי לפני שזה באמת קורה ...מהפחד שמשהו עוד עלול להשתבש.
הרבה בכי וכאב על אמא אחת שאמרה לפני אולי שנה שאולי עדיף בן מת מאשר בן בשבי שכנראה לא יחזור, החוסר וודאות, הדאגה האינסופית הזאת למה שעובר עליו, הוא אוכל? הוא ישן? חם לו? קר לו? מתעללים בו? והאם הוא בכלל חי?
האמא היקרה הזאת, שכל כך קרובה לליבי... בימים האלה יושבת ושמחה בשמחתם, אבל לאמא הזאת אף אחד לא יחזיר יותר את הבן החייל ....
והנה הגיע היום הזה, והוא חזר, הייתי בטוחה שיחזירו אותו בערב, אז לא הסכמתי להחליף משמרת בעבודה, וככה יצא שהייתי 8 שעות בטירוף כי בעבודה שלי אי אפשר לראות טלבוזיה , ולא לשמוע רדיו, הדברים היחידים שהצלחתי לשמוע בשידור חי היו תוך כדי שיחה עם איזו אישה מבוגרת שלשמחתי הרבה היתה מרותקת לטלויזיה בזמן שביקשה לזמן תור לרופא וככה יכולתי לשמוע מה קורה בדיוק באותו הרגע שהעבירו אותו לצד הישראלי. שמתי את הטלפון על מיוט וצרחתי מאושר ובישרתי לחברותי על הידיעה.
הגעתי הביתה ונדבקתי לטלויזיה, עד שהוא לא נכנס לביתו לא זזתי מילימטר. בכיתי נורא, בכי של אושר, של הקלה, זה לא יאומן, זה היה נראה כמו חלום, כמו משהו שלעולם לא יקרה- ע"ע רון ארד וכל שאר השבויים שלא חזרו או חזרו בארונות...
הוא חזר, והוא בריא, והוא בבית, ברוך השם.
תודה לך אבא שבשמיים על החסד הזה שעשית עבורו, עבור משפחתו ועבור עם ישראל כולו.
"ברוך אתה ה' פודה שבויים ומתיר אסורים "
"ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה"!
ועוד שיר אחד לפני סיום , שמעתי אותו ברדיו, והוא כל כך מתאים שימו לב טוב למילים,
כשהוא חוזר הביתה
ראובן לביא
מילים: דני רובס
לחן: יורם צדוק
כשהוא חוזר הביתה
הרחובות קוראים לו
כל השנים האלה
איפה - שהוא חסר לו
כאן הוא היה נוסע
אוטו ישן - אבל שלו
כאן הוא היה נוגע
מה שהיה ומה שאין לו
טוב, כבר יש לו שם
כבר יש לו שם איזו הילה
הוא קרוב הוא כבר נושם
את הריחות מהתחלה
כשהוא חוזר הביתה
כל השלטים מראים לו
כל השנים האלה
רגש שלא עובר לו
כאן הוא היה פוסע
בא לקראתה נרגש כולו
כאן הוא היה יודע
מה שהיה ומה שאין לו
טוב, כבר יש לו שם
כבר יש לו שם איזו הילה
הוא קרוב הוא כבר נושם
את הריחות מהתחלה
כאן יש אב ואם
שדה ישן ומסילה
הוא קרוב לא אי אפשר
לחזור עכשיו להתחלה
לחזור הביתה
הרחובות קוראים לו
כשהוא חוזר הביתה
מה שהיה ומה שאין לו עוד
כבר יש לו שם
כבר יש לו שם איזו הילה
הוא קרוב לא אי אפשר
לחזור עכשיו להתחלה
שיהיה לכולנו חג שמח ושנה שמחה ומאושרת, ורק, רק בשורות טובות!
